(מאמר מתוך אתר משרד התרבות - סל התרבות הארצי)
 |
| בתמונה: עדינה הרעוז |
רוב אמני הבמה רואים בהופעה את פסגת הקריירה, במיוחד אם מילאו אולם גדול. חלק מאמנים אלה לא "יבזבז את זמנו" על קהל ילדים בבית ספר, בחללים מזדמנים. כנגנית נבל אשר חוותה את שני העולמות, אספר על החוויה הייחודית שאני חווה במפגש עם ילדים ועם תגובתם הכנה מאוד. המופעים במסגרת סל תרבות ארצי אינם נעשים בהתנדבות, אבל מי שעושה זאת רק ממניעי פרנסה, אין סיכוי שינחל הצלחה מרובה. מבחינתי יש ערך מוסף במופעים אלה: התחושה שזרעת זרע שאין לדעת לאיזה גובה יצמח, כמה יפים יהיו עליו ומה טעם פירותיו.
את המשימה המאתגרת הזאת אני משתדלת למלא על הצד הטוב ביותר. אני נוהגת להקדים להגיע למקום ההופעה. זאת כדי שאספיק לכוון את הנבל ברמה שאינה נופלת מרמת המופעים המקצועיים ביותר. כמו כן אני משתדלת לדאוג לסידור מיטבי של מקומות הישיבה מולי. תמיד אעדיף להישאר בגובה העיניים של הקהל ולא לעלות על במה גבוהה ומרוחקת. אני מקפידה לבוא בלבוש אסתטי ולא יומיומי, כי חשוב לי שהתלמידים יעברו חוויה חגיגית של הופעה. מקום הופעה נקי ואסתטי תורם כמובן להצלחת המפגש.
להמשך קריאה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה